רש"י על פסחים ל׳ א:ח׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על פסחים ל׳ ע״א:ז׳ רש"י על פסחים ל׳ ע״ב:א׳ »

1 הפלאה שבערכין על ספר הערוך פתח ↗

טח א' שבת דף קיט. ובחולין דף קיא רבה בר רב הונא איקלע לבי רבא בר רב נחמן קריבו ליה תלת תלת סאוי טחיי. פי' ג' סאין פת שהיו פניו טחין מלמעלה דבר מעולה עכ"ל. בשבת דף קיט. ז"ל רש"י טחיי' רקיקין טחין פניהם בשומן אליה או בשמן. ובחולין דף קיא. ז"ל רש"י תלת סאי טחאי. שלש סאין פת נקי' פניה טוחין בשמן ודבש הנה לפי מה דאיתא בפסחים דף ל. ודף לו. דאם לש הפת בחלב שאסורה מפני הרגל עבירה שלא יאכל בשר עמה. עיין רש"י יש לדקדק על פי' רש"י בשבת שפי' שהיו טחין פניהם בשומן אליה א"כ היו אסורים באכילה מפני הרגל עבירה. ואף דמסיק הש"ס בפסחים דף לו דכעין תורא שרי. הניחא לפירוש הרמב"ם שפי' כעין תורא ששינה צורת הפת שתהא ניכרת וכ"כ הרשב"א העתיקו הב"י בי"ד סי' צ"ז ע"ש. שפיר י"ל דהני תלת סחוי טחאי נעשו בשינוי צורה להיכר. אמנם לרש"י גופי' שפי' בזה"ל כעין תורא. מעט כעין של שור מותר ללוש. בחלב דאכיל ליה מיד בבת אחת ולא משהי ליה דלינשי שנילוש בחלב עכ"ל. צ"ע קצת איך לשו הרבה כל כך עד שעולה לתלת סאוי. וצריך אני לומר דגם רש"י מודה בזה שאם שינה צורת הפת שמותר ללוש פת הרבה בבשר או בחלב ואפ"ה ניחא ליה לפרש דכיון הש"ס במה דנקיט כעין תורא דהיינו פת מועט משא"כ לפירוש הרשב"א שפירש שהכוון הוא שעשה סימן כעין תורא דחיקא לי' לרש"י דלא מצינו כזה ולמה נקיט הש"ס הך סימנא דוקא הלא כל אדם יכול לעשות כאשר לבו חפץ אבל עכ"פ גם רש"י מודה לדינא דאם עושה סימן דמותר וכדקי"ל בטור וש"ע י"ד סי' צז. וכתב הרב"י עוד בזה"ל כתב בהגהות ש"ד בשם מהרא"י ז"ל דהני תרי פירושי דהיינו פירוש רש"י וגם פירוש הרשב"א אליבא דהלכתא סליקו דתרוויהו סברו' יפות הן עכ"ל. אמנם לבעל הערוך גם זה דחיקא שעשו כל תלת סאין בסימנים להכיר או דס"ל להערוך דדוקא מועט שרי ולא מהני סימן ולכך אע"פ שפירש בסמוך מיד ההיא דפסחים דף ל. וזבחים דף לה. ההוא תנורא דטחו ביה טחיי. פי' בשומן של בשר. אבל הכא בעובדא דתלת סאין ממאן בפי' זה אלא מפרש דבר מעולה וזהו שדייק הערוך וכתב בזה"ל. פי' ג' סאין פת שהיו טחין פניהם דבר מעולה. דלכאורה הו"ל לכתוב פירוש טחיי פת שהיו פניו טחין וכו' אכן סובר מחמת ג' סאין אין לפרש בשומן כדלקמן. עיין בקונטרס סימן יו"ד:שם באות הנ"ל. ובפסחים דף ל. ובזבחים דף ל"ה ההוא תנורא דטחו ביה טיחייא. פי' טחו את התנור בשומן של בשר עכ"ל. הוכרח לפרש דטחי בשומן של בשר משום דאיתא עלה דההוא תנורא דטחו ביה טיחייא אסרה רבה בר אהילאי למיכלה לההיא ריפתא אפילו במינחא לעולם דלמא אתי למיכלה בכותחא ולא רצה הערוך לפרש כמו לעיל בשבת דף קיט דהיינו דבר מעולה. וכן לשון רש"י בפסחים דף ל דטחו ביה טיחייא שומן נתנו בקרקעיתו ונותן טעם בלחם. וז"ל רש"י בזבחים דף ל"ה. דטחו ביה טיחייא. מין טיגון הוא שעושין מלחם וטשין את התנור באלי' ואופין את הלחם אחר שטחוהו ובמסכת שבת דף קי"ט נמי אמרינן תלת סאוי טחיי. עכ"ל:עוד שם מועד קטן דף יז ומהנייא ביה כי טיחייא לתנורא. כלומר אינה יוצאת משם לעולם עכ"ל. וכ"כ רש"י במועד קטן בזה"ל ומהניא ביה כי טיחייא לתנורא. כשומן שטוחין את התנור ונבלע בתוכו שאין יוצא לעולם כלום השמתא מכה לכל מאן דמשמתינן ליה דלא נפקא מיניה לעולם עכ"ל. עיין בקונטרס סימן ט:

2 פסחים פתח ↗

הָהוּא תַּנּוּרָא דִּטְחוֹ בֵּיהּ טִיחְיָא. אַסְרֵהּ רָבָא בַּר אֲהִילַאי לְמֵיכְלֵיהּ לְרִיפְתָּא אֲפִילּוּ בְּמִילְחָא לְעוֹלָם, דִּילְמָא אָתֵי לְמֵיכְלֵיהּ בְּכוּתָּחָא.

3 פסחים פתח ↗

8 דטחו ביה טיחיא - שומן נתנו בו בקרקעיתו ונותן טעם בלחם:

9 לעולם - אפילו חזר והוסק:

10 אפילו במילחא - להכי נקט אפילו במילחא שאין דרך לאכול פת בלא מלח או ליפתן:

« רש"י על פסחים ל׳ ע״א:ז׳ רש"י על פסחים ל׳ ע״ב:א׳ »